 |
| צילום עצמי תוך כדי תנועה |
אז נכון, זו רק התחלה ואני הולכת בצעדים קטנים. אבל אני מתקדמת עם מבט אל האופק. אני מרגישה שהכיוון הוא נכון והדרך נעימה לי. אנחנו הולכים בצעדים קטנים, יד ביד אל עבר הלא נודע, מגלים כל יום מחדש את מה שטרם נברא ומה שמשנה באמת הוא עצם הביחד.
אני לא זוכרת מתי הרגשתי ככה; ככה בבית, במקום שנעים לי בו, במקום טבעי ומרגש באמת.
עד לפני כמה חודשים הייתי מאוד סקפטית שאוכל להיפתח ככה, להניח ללב שלי לפעום בקצב שלו מבלי לעצור את הנשימה ולחכות שהגל יחלוף. היו זמנים שהייתי בטוחה שמשהו דפוק בי, שמשהו דפוק בהם, שהעולם עקום ושאני בלתי נתפסת- בלתי אפשרית- בלתי מובנת- בלתי כל דבר אחר...
אני מסתכלת בראי ומחייכת, אבל בגללי. כי אני מאמינה בעצמי ומכירה בכוחות הקיימים שלי וגם באלה שעוד ארכוש. לומדת מחדש את התכונות שלי, והכי חשוב - יודעת למה זה שווה ולמה בכלל רוצים בקרבתי.
כל התחושות האלה מאוד חדשות לי. אחרי שנים של חוסר היכרות אמיתית עם עצמי אני פתאום מכירה מחדש בחורה די חזקה יש לומר, שמצליחה לסחוף אחריה איש או שניים, מעוררת עניין, או רגש, או משיכה, או געגוע.
במקרה שלו, זה אולי אפילו הכל ביחד, מגולם בתוך נשמה אחת לכיוון אחד.
אבל זו רק התחלה והכל בצעדים קטנים.
הכי טוב ככה, לאט לאט...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה