שבוע ראשון לתכנית האימונים שלי נגמר. האמת היא שאני עדיין מפחדת להשמיע בקול רם את היעד הגדול הבא שלי, כי הוא באמת גדול הפעם. לדבר על האתגר העצום הזה שיעמוד בפני בעוד 18 שבועות זה עדיין בגדר פנטזיה, שמתחילה להתקדם לעברי. או אני לעברה, תלוי איך מסתכלים על זה.
הגעתי למסקנה ראשונה, שבגלל המרחקים, כשמסתכלים על התכנית כולה במבט של שבוע קדימה זה נורא מפחיד ונראה עמוס וגדול, החלטתי שאם אתייחס בכל יום לאימון של היום למחרת או מקסימום גם לזה שיגיע ביום המחרתיים, זה ייראה לי פחות מפחיד ועמוס, ואצליח להתייחס ולקחת את זה בפרופורציה הנכונה, כי אי אפשר לתת לזה להשתלט לי על כל החיים למרות שזה נורא קל להישאב לתוך זה.
ביום רביעי האחרון פרסמתי הודעה בקבוצת ריצות שטח שאני מתכננת על המסלול שמתחיל בתחנת הדלק של יער אשתאול עם הפנים אל נחל כיסלון. המסלול עלה בשיחה שלי עם ניב, והחלטנו שרצים שם, גם אם אלו יהיו רק הוא ואני. זה ממש נחמד שפתאום גם עוד כמה חברים מצטרפים, כאלו שרצתי איתם בעבר וכאלו שלא, ריצות שטח מלאות בצחוקים, שירים, תמונות ועליות... הו העליות... אין ספק שלרוץ את זה עם החברים ולחלוק איתם את כל היופי הזה עושה את זה חווייתי הרבה יותר, ואחרי הכל - אנחנו פה בשביל החוויה, בשביל ליהנות, בשביל לרוץ ולחייך לאורך כל הדרך, גם כשקשה.
הגעתי למסקנה ראשונה, שבגלל המרחקים, כשמסתכלים על התכנית כולה במבט של שבוע קדימה זה נורא מפחיד ונראה עמוס וגדול, החלטתי שאם אתייחס בכל יום לאימון של היום למחרת או מקסימום גם לזה שיגיע ביום המחרתיים, זה ייראה לי פחות מפחיד ועמוס, ואצליח להתייחס ולקחת את זה בפרופורציה הנכונה, כי אי אפשר לתת לזה להשתלט לי על כל החיים למרות שזה נורא קל להישאב לתוך זה.
ביום רביעי האחרון פרסמתי הודעה בקבוצת ריצות שטח שאני מתכננת על המסלול שמתחיל בתחנת הדלק של יער אשתאול עם הפנים אל נחל כיסלון. המסלול עלה בשיחה שלי עם ניב, והחלטנו שרצים שם, גם אם אלו יהיו רק הוא ואני. זה ממש נחמד שפתאום גם עוד כמה חברים מצטרפים, כאלו שרצתי איתם בעבר וכאלו שלא, ריצות שטח מלאות בצחוקים, שירים, תמונות ועליות... הו העליות... אין ספק שלרוץ את זה עם החברים ולחלוק איתם את כל היופי הזה עושה את זה חווייתי הרבה יותר, ואחרי הכל - אנחנו פה בשביל החוויה, בשביל ליהנות, בשביל לרוץ ולחייך לאורך כל הדרך, גם כשקשה.
 |
| בדקתי ולא, אין על החיים האלה ;) צולם אתמול בנחל כיסלון. |
"חוצה את העיר
עולה על ההר
ממשיך על הים
ממשיך גם מחר..."
היתה לי שיחה (אחת מני רבות) עם ניב אתמול, על היכולות האינסופיות שלנו. אנחנו רצים ועושים את הבלתי אפשרי בכל פעם מחדש. אני מוצאת את עצמי חוזרת מכל אימון המומה מהכוחות שיש לי להניע את עצמי קדימה, ואז רצים בטבע, הגודל האינסופי הזה, הגבהים, הירוק מסביב... זה לא מובן מאליו וזה נפלא. באופן אישי אני באמת מרגישה שזכיתי שיש לי האופציה הזו, לרוץ, להגיע רחוק ומהר ממקום למקום, לטייל, לראות, להכיר, לדבר, לשתוק...
שבוע חדש מתחיל ואיכשהו אני מוצאת שהוא נראה עמוס ומאתגר ממש והרבה יותר ממה שתיארתי לעצמי. אבל בסדר, אם זה היה קל זה לא היה אתגר... ואנחנו רק בתחילת הדרך.
הא כן, למי ששאל את עצמו מהו האתגר הגדול הבא הזה אז הנה לו התשובה...
 |
| אתנחתא באמצע הדרך, צולם אתמול בריצה בנחל כיסלון. |
מקצה 70 ק"מ באולטרה מרתון ים אל י-ם, בחודש אפריל 2016,
:)
שיהיה שבוע טוב מאוד!
