את ההתרגשות רואים בקצה של העין

אני לא טובה בלשמור דברים בבטן, אבל מסתבר שהפעם אני עושה את זה ממש טוב. ולא כי אני מסתירה משהו ממישהו, או מתביישת חלילה, להיפך. פשוט מרגישה בסיבוב הזה שזה הרבה יותר פרטי והרבה יותר שלי, הרבה יותר צנוע, עם כל הגודל של הדבר הזה. אולי זה מסביר את העובדה שככל שזה נהיה גדול יותר, זה גורם לך להסתכל יותר אל עצמך ולהתכנס לתוכך כדי לשמור על האנרגיות והעוצמות של זה.
המירוץ מתקרב בטיסה. זה קורה בשבת בבוקר, וזה עצום. אני משננת את נקודות הריענון בדרך, מסתכלת שוב ושוב על המסלול ועל גרף הגבהים, מנסה להיזכר בעוד איזה פריט שצריכה להכניס לרשימה של הציוד שאני צריכה לקחת איתי. הכל הופך להיות מאוד ממשי וזה נהיה מטורף וגדול ועצום.
בעבודה אני מקבלת המון פידבקים מסביב, המון כוחות.
בשבת בערב פגשתי במקרה מכרה, היא היתה באמצע ריצה ואני באמצע טיול עם אבא שלי, היא עצרה ופרגנה ועודדה אותי מאוד. זה פתח שיח עמוק וטוב עם אבא שלי, וגרם לי להרגיש מאוד טוב. כמה עוצמה קיבלתי מהשיחה הזו, כמה כוח. נוסעת פי 3 חזקה משחשבתי שאפשר. רק שימשיך ככה.

בשבת רצתי עם יואב ועוד שני חברים, יואב מילא אותי בכל כך הרבה כוח ואנרגיה, זו היתה ריצה מהסרטים, שפשוט לא רציתי שתסתיים לי. זו היתה הריצה הארוכה האחרונה לפני התחרות. בן שמן כל כך כיף בתקופה הזו, נעים שם ולא חם מדי, והמסלולים פשוט לא נגמרים.. לא נמאס לי אף פעם.

טוב יאללה, סתם הייתי צריכה לשחרר קצת מחשבות. המוזיקה ברקע מרגשת אותי ביחד עם המחשבות, שיחות עם חברים תוך כדי ועוד מחשבות על הרגע שמתקרב בענק...

עוד קצת, הנה זה מגיע..

הזריחה בשביל ישראל, ירקון מזרח. צולם בשבוע שעבר.

החיים הם אוסף של כל הדברים שלא תכננת (ציטוט של אשכול נבו, מתאים לי הפעם בול!)

בין ריצה לאימון שהעברתי לפני שבועיים, קיבלתי הודעת SMS שמירוץ ים אל י-ם, אותו אולטרה מרתון שהתכוננתי לרוץ בו במקצה ה-70 ק"מ שתוכנן ל15/4, בוטל בגלל בעיות חסות. האכזבה היתה קצרה, ובתוך 4 ימים מצאתי את עצמי מתלבטת עם עצמי ועם המאמן שלי על הרשמה למירוץ 80 ק"מ בצרפת, שמתקיים 4 שבועות לפני תאריך היעד המקורי. משמע בעוד 9 ימים מהיום. יום שבת הבא.

ואחרי ההקדמה הזו, שאם הייתי קוראת אותה לפני כמה שנים הייתי בטוחה שהיא פנטזיה יפה...


היי,
המון קורה לאחרונה.. המון עבודה, המון ריצה, המון חברים חדשים למסלול. התלבטויות, מחשבות, חולשות והתגברות עליהן.
הגעתי לשלב הזה שאני לא נותנת לרעשי רקע להפריע לי, פשוט כי אין לי אנרגיה מיותרת להוציא על זה. 
המירוץ, במקום בעוד חודש, מתקיים בעוד שבוע ויום.
אני מתרגשת בעוצמות שלא הכרתי עדיין. חודשים ומאות של קילומטרים שיתנקזו לנקודת זינוק אחת שלפי מה שאני מבינה כרגע, תשנה לי את החיים. 

אז מה קורה עד שישי הבא?
מחר יש לי ריצה נוספת ארוכה ביער בן שמן, למעשה זו הריצה הארוכה האחרונה לפני התחרות, כי בשבוע הבא זה כבר ממש קצרות, הכל כדי לצבור כמה שיותר רעב... 
בין לבין הספקתי לחוות איזה פאנצ'ר עם חבר טוב לריצה, כבר כמה ימים של נתק. לא משנות הנסיבות, אבל אני באמת חושבת שצריך לקחת דברים בפרופורציה הנכונה להם. התגובות לפעמים נוטות להיות הרבה יותר גדולות ועצומות ממה שצריך. וזה יצר ריחוק שחבל לי עליו, אבל נראה, הזמן יעשה את שלו.


שיהיה סופשבוע שמח.
אני.