אתמול בשיעור זה פתאום התבהר. אני בבלוק כתיבה וחוסר מוטיבציה/מוזה/יכולת להושיב את עצמי ליצור כבר הרבה זמן. וכשאני אומרת הרבה זמן אני מתכוונת לסדר גודל של +- שנה. זו נוטה להיות בעיה בעיני המרצים שלי בעיקר, בעיני פחות. מישהו אמר לי לא מזמן שהוא כתב את הספר הראשון שלו כי הרגיש שיש לו משהו לומר לעולם, משהו לספר. חשבתי על זה עוד רגע והבנתי שמה שיש לי להגיד לעולם, לא נאמר במילים אלא במעשים, בפעולות פיזיות אחרות. אני משנה סדרי עניינים, עולמות שלמים, ולאו דווקא באמצעות המילים הכתובות. קשה לי עם זה. פתאום הפחד בשאלת הצורך והכישרון שיש לי, ומה יקרה אם הם יעלמו לי? הרי אני לא באמת יכולה בלעדי הכתיבה, גם אם מדובר במשפטים קצרים חסרי תכלית - זה יותר טוב מכלום...
דורשים ממני המון ויותר מהם, אני דורשת מעצמי המון. מפעל אנושי לייצור טקסטים וכל זה תוך כדי לימודים, הגשות, שיעורי בית, עבודה, אימונים.
נראה לי שכשנצא לחופשת סמסטר, יהיה לי יותר זמן לכתוב מכל השנה הזו והשנה הקודמת לה.
אולי גם החשק יעלה ויחזור לי, והפחד המשתק הזה יניח לי קצת.
אולי.
דורשים ממני המון ויותר מהם, אני דורשת מעצמי המון. מפעל אנושי לייצור טקסטים וכל זה תוך כדי לימודים, הגשות, שיעורי בית, עבודה, אימונים.
נראה לי שכשנצא לחופשת סמסטר, יהיה לי יותר זמן לכתוב מכל השנה הזו והשנה הקודמת לה.
אולי גם החשק יעלה ויחזור לי, והפחד המשתק הזה יניח לי קצת.
אולי.
הרשי לי להוסיף לך קצת חומר למחשבה, ואולי עוד קצת שמן למדורה: במשפט "כשאני אומרת הרבה זמן אני מתכוונת לסדר גודל של +- שנה", צרם לי שבחרת לכתוב את סימני הפלוס והמינוס במקום לכתוב את המילים עצמן.
השבמחקחוץ מזה, הכתיבה היא לא באמת צורך קיומי. אם יום אחד תאבדי את המוזה, המילים או את החשק לכתוב, אני בטוח שיהיה משהו אחר שימלא לך את החסר ולא באמת תרגישי בחסרונם.
נסכים על לא להסכים הפעם, כי הכתיבה היא עניין שתופס את עצמו אחרת בחיים שלי.
מחק:)
זה נשמע לי בעייתי, כשמנסים לרתום תשוקה למקצוע. אם מצליחים, זה נפלא. אבל אם לא, עלולים לאבד את התשוקה.
השבמחקמאחל לך שתמצאי את האיזון והההנאה מחדש
♥