ראש
השנה, תשע"ה, א בתשרי, 25 בספטמבר, יום הולדת 28, שנה חדשה, התחלות חדשות
בפתח והאופק נראה מואר יותר ובצבע הנכון.
 |
| מתנת יום הולדת מדוייקת, למביני עניין בלבד. |
הכלב
של דודה שלי נשך אותי באף בערב חג ראש השנה. תוך כדי משחק הוא פשוט קפץ למעלה וקשקש
בזנב. השיניים שלו פגעו לי באף, השאירו נקודה אדומה מדממת ובהלה, בעיקר בהלה. ערב
החג הסתיים בערך שם, מלווה בצמר גפן ומים. צחקתי, סתם כי אם מסתיימת השנה של כולם
ושלי, אז לפחות שנצחק קצת מדברים שאי אפשר להסביר במילים. שתים עשרה אפס אפס, שנה
טובה, יום הולדת עשרים ושמונה שמח לי.
בבוקר
של אותו היום רצתי ביער בן שמן עם חברים. שש בבוקר מתחנת הדלק, 13 ק"מ בקצב
נוח, לא קל מדי, לא קשה. מירית אמרה שמה שעושים בראש השנה עושים גם ביתר השנה. 13
לסיום וסיפתח של השנה זה סבבה, מבשר טובות, מפה רק להמשיך להשתפר.
את
יום ההולדת ביליתי עם כל המשפחה, ארוחת צהריים חגיגית, טריפל יום הולדת של בני
הדודים ושלי. המון אוכל ומלא מתנות. אחרי השנ"צ יצאתי לרוץ, הכל לפי התכנית,
4 ק"מ בקצב טוב ואז עוד 3 הליכה לשחרור הראש והלב.
התכניות
כמעט העלו חרס וברגע האחרון חזרו למסלול, דייט עם הבנות, כמה זמן לא יצאתי לרקוד.
האמת שיכולתי להתאושש אחרי כמה דקות מנוחה ולחזור לזוז אבל בשלב מסויים זה השתלט
על כולנו, עדיף לעצור בשיא, להשאיר טעם של עוד, המון טעם.
פתאום
חשבתי לעצמי, כמה זמן לא התעוררתי מהשינה בשתים עשרה בצהריים. יום שהושקע במילוי
מצברים, מנוחה לקראת הריצה של שבת, חזרה לארוחות שפויות, איפוס שעונים. התכנון
המקורי היה לכיוון השלושים קילומטרים בשבת בבוקר איפשהו לכיוון ירושלים, כמו כל ריצות
השטח הארוכות לאחרונה. בסוף רצנו סובב נס ציונה. מדהים איך בחמישה קילומטרים עוד
לפני שש בבוקר היו לי מחשבות לעצור ולא היו לי כוחות. מירית והחבר'ה החזיקו אותי
לא ליפול והגמישות תוך כדי הביאה אותי למחשבה שאוותר על הסיבוב השני אבל אחתוך
ימינה לכיוון הבית ואסיים את הבוקר לכיוון של חצי מרתון.
סיימתי
בדיוק 21.1 ק"מ, בקצב נוח, עם המון כוחות שאין לי מושג מאיפה צצו לקראת
הקילומטר ה-15 וההחלטה לעשות עוד סיבוב בתוך ראשון, כדי להתחבר למסלול של ה-8 כדי
לסגור את המספר שרץ לי בראש. יש דברים שאני לא מנסה להבין ופשוט זורמת איתם.
אני
חושבת שזו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שרצתי בלי מוזיקה. חצי מהריצה היתה ביחד עם
החבר'ה, החלק השני היה סולו. עם תיק מים על הגב ושמש מתעוררת לאיטה. מזג אוויר
מושלם, השעה עוד לא 07:30 ואני כבר בסיבוב האחרון, הקצב והזמנים לא רחוקים מהזמן
שעשיתי בתחרות, ועכשיו זה רק אימון. פתאום צצה לי סקרנות מה יהיה זמן המטרה שלי
בתחרות הבאה.
הרגעים
של הסוף הם אלו ששווים את כל מה שעברת עד אותו הרגע. הצלחת. בין אם היה קשה או קל.
 |
| הכתובת חקוקה על קיר בראשון לציון |
השנה
החדשה התחילה טוב. מחר היום האחרון שלי בעבודה הנוכחית, ואז יומיים חופש, ואז יום
כיפור. בשבוע הבא התחלה חדשה, מקום חדש והמון תקווה שמפה יהיה טוב יותר. כי מה
שעושים בראש השנה עושים כל השנה – אם בראש השנה היה טוב זה אומר שיהיה טוב כל
השנה? אני לא בטוחה שאפשר להתחייב לטוב מוחלט כל השנה וכמו הנשיכה של הכלב בערב
החג יש הפתעות ויש בלת"מים או מעצורים שיעכבו את הטוב הזה לרגעים. מה שאני כן
יכולה להתחייב אליו הוא לא להפסיק לעשות, ללמוד, לטפס, להסתכל קדימה, האופק מחכה
לי, גם אם האור עוד לא עלה והענן מסתיר – השמש שם.
ובלי שמש לא יהיה גם צל.
 |
| אופק של שקיעה ושמש וצל, צולם ב18.9.14, בין ריצות במירוץ השליחים תנ"ך תש"ח, נתיב הל"ה |
שנה
מעולה, כתיבה וחתימה טובה!
מזל טוב ושנה טובה, טל :-)
השבמחק:) תודה!! גם לך.
השבמחק