כי ביום חמישי הקרוב, 18.9, אני אהיה במרוץ שליחים תנ"ך תש"ח, וימלאו שנתיים לאורח חיים אחר. ממש יום הולדת שנתיים לחיים אחרים שאני מברכת בכל יום מחדש על עצם הווייתם.
שנתיים. קצת פחות משנה וחצי מאז שהגעתי ל"יעד", אבל הרי זו דרך שלא נגמרת, משתנה ומתארכת כל הזמן. מעגלית, צוברת עוד קילומטרז', משנה נופים, חוברת לאנשים נוספים שעושים את אותה הדרך, או דרך דומה...
שנתיים. שיאללה. אני אפילו מתחילה לראות ולאהוב את הבחורה הזו במראה, זו שפעם הייתה אחרת ולא כל כך אהבה את מה שהיא רואה.
בינתיים קרו כל כך הרבה דברים והכל מתחבר וקשור... תחרות חצי מרתון בפארק הירקון, מלחמה שקצת הוציאה אותי מאיזון, ריצות עם חברים שכבר עברו את ה21.1KM של החצי, חזרה לאיזון, תכנית אימונים, ריצות שטח, נופים משתנים, הרשמה למירוץ שליחים (חמישי-שישי הקרובים), מנוי לחדר כושר שעושה לי ממש טוב ומוסיף לי כוח וביטחון...
פתאום "אלופה" זו כבר לא מילה גסה.
שבוע טוב!
וקטנה לסיום:
התקדמות אינה אומרת הזנחה של הקיים סביבך מאחור,
היא כן אומרת הגעה לנקודה חדשה מתאימה ומחזקת יותר,
שנבנית על הבסיס הנוכחי, בלעדיו לא היית מסוגל לעשות עוד צעד קדימה.
היא כן אומרת הגעה לנקודה חדשה מתאימה ומחזקת יותר,
שנבנית על הבסיס הנוכחי, בלעדיו לא היית מסוגל לעשות עוד צעד קדימה.
שיהיה שבוע חדש טוב ופורץ גבולות!
שינוי דרמטי!
השבמחקכל הכבוד על ההתמדה, על הרצינות, על הנחישות ובכלל על מי שאת :-)
אלופה!!
שנה טובה, טל
☼