עבר חודש מהמרתון. זו היתה החוויה הכי מדהימה שעברתי בחיים שלי. כל כך מדהימה שעדיין לא הצלחתי באמת להפיל את המילה הכתובה על הדף הלבן ולסכם במילים את העוצמה שלה. אני מניחה שאני לא אותו הבנאדם שהייתי לפני המרתון, אני מניחה שכל כך הרבה עוד עתיד לקרות ולהשתנות. אני עוד מנסה למצוא את עצמי מחדש ולבנות את האני החדשה שמתעוררת לבוקר שאחרי, כבר חודש ימים. עדיין לא באמת מצליחה לשאוף את כל האוויר בבת אחת.
אז יש לי קצת בלאגן, בפאן הנפשי והריגשי ובחיפוש העצמי כדי למצוא את הכוח והחוזק שחסר לי בכמה פינות.
בין עבודה עמוסה שלפעמים קצת מורידה אותי למטה ולימודים שמעלים אותי למעלה, אל הטיפוס הבא, אל כיבוש היעד הבא. אני מרוצה מזה, אני נהנית מהדרך והלמידה מסקרנת אותי.
לאט לאט,
נושמת, צריכה אוויר, צריכה למצוא זמנים נכונים לכל דבר,
בסופו של דבר זה הכל עניין של טיימינג, ומה שמצליחים להכניס לתוכו.
חמישי אופטימי ושקט שיהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה