טייפר. אני לא יודעת איך לא לרוץ ופתאום יש הרבה ימי מנוחה. אלו הימים הכי מוזרים בעולם, כי ליאור הוסיף לי אוכל והפחית לי אימונים עד למרתון.
עוד 12 ימים פחות כמה שעות (הייתי בדיוק באתר של המרתון, נשבעת!) וצריך לעזור לגוף להתאושש כדי להגיע חזק וחד לרגע האמת. ואם לומר את האמת, אני מתרגשת ממש, לא כל כך יודעת להסביר את זה, אבל ברור לי לגמרי שהרגע הזה יהיה משהו מכונן ולא דומה לשום דבר שאני מכירה. כנראה שאני לא יודעת להסביר את זה בגלל שאני עדיין לא מכירה את התחושה, אז הסקרנות תקרקר בי עוד קצת, וזה יגיע, ואז אהיה חייבת הסבר לאיך זה מרגיש.
בינתיים, בשישי האחרון רצתי חצי מרתון חצרים. ריצת שטח לא קלה בכלל, לא מרוץ גדול וגם לא באתי לרוץ תחרותי בכלל. הרוח והחול והשמש והרוח והחול והשמש... והחיוך שהיה שם מהרגע הראשון עד האחרון, פשוט כי אני נהנית לרוץ, ולא משנה איפה.
אז נכון, לא היו שם יותר מדי נשים בקטגוריה שלי, עד 29, אבל למי איכפת בעצם?
כי סיימתי ראשונה בקטגוריה שלי
 |
| עפה על עצמי מול הרוח, מרוץ חצי מרתון חצרים 13/2/15. |
ושמח לי. ואני מרגישה חזקה.
והיום, אחרי שבת שמשית ומחייכת, פתאום בא לי לעוף על עצמי.
אז אני עפה על עצמי,
ויש לי על מה.
שבוע טוב וחיובי!
וואו, כל הכבוד!
השבמחקנפלא לראות את התהליך הזה שלך, כשלריצה יש חלק משמעותי בו :-)