יום שני, 10 באוקטובר 2016

The sound of silence

ביום שישי בבוקר הייתי צריכה לצאת ל4:15 שעות ריצה קלילה וכיפית ביער בן שמן עם חבר. התחלנו את הריצה כמתוכנן ולמרות שהגוף שלי היה מוכן ב100% לקראת הריצה הזו, משהו עצר אותי וכבר בקילומטר ה-4 הרגשתי שלא טוב לי. משהו לא עובד כשורה. היה לי קר ברמה מפחידה, הרגשתי ממש כאילו מישהו נועץ בי סכין קפוא במותן. החלטנו לעבור להליכה דווקא בקטע מישורי מאוד וקל, ומשם החלטתי שאני רוצה ומעדיפה לחזור לאוטו. הגוף שלי עדיין בהתאוששות ועייפות מריצת ה-50 ק"מ בשבוע שלפני כן. ואולי למרות שהראש מאוד מוכן למרחק ולזמן על הרגליים, הגוף עייף וצריך לנוח. חזרתי הביתה וישנתי המון.
בצהריים יצאתי לאמן, פיצוי על ראש השנה וכל הימים שלא עבדתי בהם בגלל החגים והחופש, ותוך כדי כבר תיאמתי לעצמי ריצת כיף עם יעל ועידן, שני החברים הכי טובים ונכונים לי לריצה. קבענו לשבת בלילה/ לפנות בוקר, תכננתי לצאת בהתחלה שעה קודם לכן כדי להשלים עוד קצת זמן על הרגליים אבל בסוף וויתרתי והתחלתי בשעה שקבענו.



היתה לי ריצה מדהימה וכיפית, הרגשתי מצויין מהרגע הראשון. לא הסתכלתי על המרחק, רק על השעון בכל חצי שעה כדי לאכול משהו ולשמור אנרגיות. ניהלתי שיחה עם יעלי וזה העביר לנו את הזמן והקושי בצורה נהדרת (לשתינו בתכל'ס היה קשה בהתחלה, אבל עבר ובסוף זרם לנו נפלא).
הגענו בחזרה לרכב אחרי 20 ק"מ ולי היה עוד זמן להשלים, אז אחרי התלבטות ומחשבה של וויתור, הוצאתי את המוזיקה והתנתקתי, יצאתי לעוד שעה ורבע של שקט, רק אני והשמש, על אותה הדרך שרצנו בה ביחד. הייתי קלילה והיה לי כיף. פתאום ממש מרגישה שהתחזקתי...

קילומטר וחצי מהסוף, כשאני כבר כמעט רואה את האוטו ומגיעה לסיום, עפתי קדימה ופגשתי את הקרקע מקרוב. שפשופים בשתי הברכיים וקצת בכפות הידיים. קמתי ושחררתי איזו קללה עסיסית לאוויר, שטפתי את הברכיים המדממות מהשפשוף והמשכתי לרוץ. זה לא מנע ממני להמשיך ולסיים בחיוך ענק.
בסוף הריצה ליד האוטו פגשתי את זיו, רץ למרחקים ארוכים עם ים של נסיון והשראה. ראיתי אותו כשרק יצאתי לזמן הריצה שלי לבד חולף לכיוון השני. צחקתי איתו שבלי להתרסק זו לא ריצה, והוא הסכים ואמר שזה שטויות. כמובן שזה שטויות. גם זה יעבור :)
רוכב אופניים אחד עבד ונתן לי לרסס איזה משהו על הברך כדי שלא יזדהם ויעצור קצת את הדם. איי זה שרף!!

התחרות כבר ממש קרובה ואני ממש מתרגשת לקראתה.
תקופת הטייפר הזו מצחיקה, כי אני רגילה לקום נורא מוקדם כדי לרוץ ופתאום נזכרת שהיום אני ביום מנוחה.
זה זמן טוב להשלים ולדחוף עוד שעות עבודה ואימונים מוקדמים יותר בבוקר כדי לסיים לעבוד מוקדם יותר, שעות מנוחה, סידורים של מוזיקה בנגן שלי ובכלל להתפנות לעוד דברים..

https://www.youtube.com/watch?v=Bk7RVw3I8eg


גמר חתימה טובה לכולם ויום טוב :)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה