החיים הם אוסף של כל הדברים שלא תכננת (ציטוט של אשכול נבו, מתאים לי הפעם בול!)

בין ריצה לאימון שהעברתי לפני שבועיים, קיבלתי הודעת SMS שמירוץ ים אל י-ם, אותו אולטרה מרתון שהתכוננתי לרוץ בו במקצה ה-70 ק"מ שתוכנן ל15/4, בוטל בגלל בעיות חסות. האכזבה היתה קצרה, ובתוך 4 ימים מצאתי את עצמי מתלבטת עם עצמי ועם המאמן שלי על הרשמה למירוץ 80 ק"מ בצרפת, שמתקיים 4 שבועות לפני תאריך היעד המקורי. משמע בעוד 9 ימים מהיום. יום שבת הבא.

ואחרי ההקדמה הזו, שאם הייתי קוראת אותה לפני כמה שנים הייתי בטוחה שהיא פנטזיה יפה...


היי,
המון קורה לאחרונה.. המון עבודה, המון ריצה, המון חברים חדשים למסלול. התלבטויות, מחשבות, חולשות והתגברות עליהן.
הגעתי לשלב הזה שאני לא נותנת לרעשי רקע להפריע לי, פשוט כי אין לי אנרגיה מיותרת להוציא על זה. 
המירוץ, במקום בעוד חודש, מתקיים בעוד שבוע ויום.
אני מתרגשת בעוצמות שלא הכרתי עדיין. חודשים ומאות של קילומטרים שיתנקזו לנקודת זינוק אחת שלפי מה שאני מבינה כרגע, תשנה לי את החיים. 

אז מה קורה עד שישי הבא?
מחר יש לי ריצה נוספת ארוכה ביער בן שמן, למעשה זו הריצה הארוכה האחרונה לפני התחרות, כי בשבוע הבא זה כבר ממש קצרות, הכל כדי לצבור כמה שיותר רעב... 
בין לבין הספקתי לחוות איזה פאנצ'ר עם חבר טוב לריצה, כבר כמה ימים של נתק. לא משנות הנסיבות, אבל אני באמת חושבת שצריך לקחת דברים בפרופורציה הנכונה להם. התגובות לפעמים נוטות להיות הרבה יותר גדולות ועצומות ממה שצריך. וזה יצר ריחוק שחבל לי עליו, אבל נראה, הזמן יעשה את שלו.


שיהיה סופשבוע שמח.
אני.