כבר שכחתי מהם "תירוצים" ומושג ה"עצלנות" מזמן יצא מהלקסיקון הפרטי שלי.
רציתי לשתף אתכם בדבר מה:
אתמול, אחרי שבועיים שלמים בלי יכולת לרוץ למרחק, רצתי. לא יודעת אם סיפרתי לכולכם שהיתה לי דלקת בקרסול, ועכשיו היא בשלבי החלמה ברורים לגמרי. לא התאמנתי בקפואירה שבועיים (!!!) שלמים וללכת/לרוץ המעטתי כמעט לגמרי (מודה, חטאתי בתחילת השבוע בהליכה מהירה מאוד באיזה ערב).
אתמול יצאתי להליכה וריצה. חצי דרך רצתי, חצי הלכתי, בכל הדרך עוררתי הרבה מבטים מסביב, פשוט כי אנשים נגנבים לראות אותי רצה ורוקדת תוך כדי (אני שומעת את הפלייליסט שלי שהעליתי לכאן לא מזמן, וזה מעיף אותי לגמרי!).
בדרך אני עוצרת במכשירי הכושר בצד הדרך ומחזקת את כל השרירים: ידיים, רגליים, בטן, גב. עושה את כל הסטים כמה שצריך, מתיחות בין לבין, נושמת, מעוררת סקרנות מסביב, מחייכת מבפנים כי גאה בעצמי על שלא התעצלתי ויחד עם זאת שמרתי על עצמי.
אני נהנית!
כיף לי להיות חיית ספורט משוגעת שמכורה לתנועה, כיף לי להיות זו ששתי נשים שואלות אותה על המכשירים איך משתמשים ועושים את זה או את ההוא.
כיף לי להסתכל על עצמי במראה אחרי שאני חוזרת מהפעילות ולהרגיש איך כל השרירים עובדים ומתוחים ועכשיו למנוחה יש ערך מוסף :)
זהו, הייתי חייבת לפרוק. תודה וסליחה על החפירה :)
שבוע טוב
מעורר השראה!
השבמחק:-)
אגב, זה די מתיש להגיב, עם הצורך בהקלדה הזו של הסימנים לאותנטיות. זה חיוני?
תודה עופר.
מחקותודה על ההערה בעניין הסימנים לאותנטיות. כלל לא שמתי לב לדבר וזה הוסר :)
שבוע טוב!