בשבעת החודשים האחרונים למדתי שעדיף לנסות ולהתחרט מאשר לוותר מראש. אז החלטתי לנסות. שוב. הפעם במקום אחר וניטרלי. מקום משלי.
הדבר הזה אגב, תקף לגבי הכל. לא רק לגבי הכתיבה ולא רק בעניין התהליך והדרך שאני עושה ורצה בו.
הכתיבה שלי תקועה כבר הרבה זמן ואני נאבקת במחשבות כדי שיהפכו למילים שפויות מספיק לפרסום. אגב, אולי זו הטעות שלי בכלל, חושבת יותר מדי על ההתנצלות שתגיע לפני או אחרי המילים. זה קשה לא להצליח לכתוב כשלומדים כתיבה.
מישהו אמר שזה שלב כזה, שמרוב לימודים שמנפחים את המוח, הוא מתרוקן ולא מצליח להמיר את עצמו לכדי שפה ברורה. מישהו אחר אמר שזה המקום שאליו כותבים שואפים למעשה להגיע, נסיונות של חיפוש מתמיד אחר החיפוש עצמו. מן מטא-כתיבה ומטא-מחשבה, אולי בסוף יימצא ההומאוזטזיס. (הלכתי לאיבוד, אל תנסו להבין...)
הבלוג שלי מציאות מתולתלת בתפוז אנשים עדיין חי. לאחרונה הוא קצת מקופח פשוט כי אין לי מוזה לכתוב בו. יש לי בתיק ארבע דפדפות ושני פנקסים, יומן ושלושה עטים וגם הם לא ממש מתמלאים, וגם אם כן, אני בעצמי לא מבינה מה כתבתי שם, ביום למחרת. הטוויטר שלי כן גדוש במילים, ציוצים של פיסות מחשבה עפות ברוח ומחפשות את שקט ונחמה מיידית. לא להיות לבד לא להיות לבד לא להיות לבד.
למרות שגם להיות לבד לפעמים זה בסדר, אבל אני לא לבד. לא באמת.
וטוב לי.
נינג'ה מתולתלת בצבע אדום.
פותחת דף חדש, מתחילה לכתוב מחדש. אולי מפה יצא משהו שישחרר לי את המחשבה.
ברוכים תהיו אם תבחרו להצטרף אלי, קריאה מהנה.
בוקר שישי שמח ושבת שלום.
אני.
תתחדשי על הבלוג! אני כבר בחרתי להצטרף.
השבמחקשיהיה ים בהצלחה. :-)
טל.
טלטל תודה רבה :)
מחקשבוע מצוין ושמח!
ברכות ואיחולים להצלחה והנאה :-)
השבמחקהרבה תודה עופר היקר. כיף שבאת :)
מחק