זה שהלכתי לבד להופעה היה רעיון ממש טוב, ככה אין תלות באף אחד, שעת יציאה, שעת חזרה, ואני יכולה להשתולל כמה שבא לי, לרקוד, לשתות (רק בירה נו), לזוז...
כבר אמרתי לרקוד, נכון?
 |
| ספירה לאחור לעליה לבמה - INCUBUS, אמפי פארק רעננה, 9/6/15 |
רעננה, יום שלישי בערב, 21:00 שעה מדוייקת, מה זה מדוייקת? הכי מדוייק שאי פעם הופעה שהייתי בה התחילה. עמדתי במעלה הגבעה, משקיפה על כולם, המוזיקה מאחדת את כולם ומשכיחה לשעתיים צלולות את כל הצרות, כל הכעסים. מכל השיט שנשאר בחוץ כי אזלו לו הכרטיסים. חיכיתי להופעה הזו חצי שנה, הכרטיס נרכש ברגע שנפתחה המכירה. חבר שהיה אמור להצטרף ביטל ברגע האחרון ולי בכלל לא הפריע, כי מבחינתי זה רגע שלי ואף אחד לא ייקח ממני אותו. שנים אני מחכה להם שיבואו לארץ שוב.
בבוקר למחרת רצתי עם המאמן שלי את כל הטיילת, ארבע וחצי בבוקר, ריצה של שעה וחצי. שכרון חושים. הערתי את הים, הדלקתי את השמש והבהרתי את השמיים. הכל קלישאות אבל הכל מרגיש נכון. כשסיימתי את הריצה הרגשתי מינימום כמו מי שכבשה את ההר הכי גבוה שאפשר לעלות עליו בריצה. "זו רק ההתחלה" הוא חוזר ואומר לי. ואני כל הזמן חושבת על זה שאם אנחנו רק בשבוע השלישי לתכנית האימונים, איך זה יהיה בהמשך? כל הטוב הזה מתרבה ומכפיל את עצמו?
מריצה לריצה אני מבינה את הגוף שלי טוב יותר, וזה מעניין שזה מגיע עכשיו. אולי בעצם הגיוני שזה מגיע עכשיו, סוג של בגרות מסויימת ש"רכשתי" אחרי המרתון הראשון, אחרי שסימנתי V על המרחק. עכשיו זו הכנה רצינית יותר, בניחוח קצת אחר (לא, לא רק של מלח וזיעה). ואני כל הזמן מחייכת, כל הזמן נהנית מהדרך.
השילוב של העבודה, הלימודים והריצה מרגישים לי כמו עולם ומלואו והכל סובב את התנועה, הספורט, הדבר הזה שמניע אותי קדימה. המרצה שלי לאנטומיה ולפציעות ספורט אמר משהו שמהדהד לי חזק בכל פעם. אנחנו מאין "מלאכים" קטנים שנשלחו כדי לעזור לאנשים לשפר את איכות החיים שלהם, ובתור כאלו, הלימודים שלנו ממש קצרים וממוקדים. יש משהו קסום במחשבה הזו שבעוד חודשיים פלוס מינוס, עם תעודת מאמן חדר כושר ובריאות, אוכל לעזור לאנשים נוספים לשנות ולשפר את אורח החיים שלהם כמו שאני שיפרתי והפכתי את שלי. זה משהו שמוצב לי מול העיניים כל הזמן, הוא שמחזיק אותי, הוא ששומר עלי באיזון הזה. היום אני מוצאת שלפעמים עושה את זה בלי משים, אבל בעוד זמן אוכל לעמוד באופן מוחלט מאחורי כל צעד ופעולה שאעשה לטובת אותם אלו שירצו להסתייע בי לשפר לעצמם את החיים. תכל'ס? מרגש!
שבוע שלישי לתכנית האימונים נגמר. סגרתי השבוע 84.5 ק"מ של ריצה, משהו כמו שמונה שעות וקצת. מדהים איך מריצה לריצה אני מרגישה חזקה יותר. כבר לא מפחדת מהמרחק, מהלבד בריצה ארוכה. גם כשקשה לי אני מוצאת את עצמי חושבת ומתמודדת עם זה באופן מאוד שקט, לא חושבת לרגע על לעצור, לוותר או להפסיק, מקשיבה לגוף, מתייעצת עם גורי, משתפת את האנשים הנכונים.
התקופה הזו היא סוג של התבגרות. נראה לי שהיא הגיעה בול בזמן, התבגרות מכל כך הרבה דברים.
מה שמצחיק הוא שבין השאר אני מתבגרת וממשיכה הלאה מדברים שהיו שם, כשותפים ואפילו השפיעו במידה מסויימת על הכניסה המחודשת שלי לתהליך הנוסף הזה, להכנה למרתון אמסטרדם. אבל אני שמחה על זה. זה מביא אותי לצמיחה חדשה, טובה יותר.
לאט לאט, צעד צעד....
שבוע טוב ושמח לכולם!
:-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה