מירוץ סובב עמק 2016, אני מגיעה הכי מוכנה שאני יכולה, אחרי חודשים ארוכים של הכנות וריצות ארוכות, למקצה ה100 קילומטרים. המירוץ הזה היה מירוץ מטרה עבורי, רק ש... האדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק ומשבש לו אותן. נאלצתי לפרוש שם בקילומטר 40 אחרי שפציעה בכף הרגל הפריעה לי לרוץ כמו שאני יודעת ורוצה...
קצת זמן אחרי כן, פתחו במירוץ תנ"ך תש"ח, בו רצתי בשנה שעברה 50 ק"מ, מקצה של 100 ק"מ, ומכיוון שסובב עמק בוטל השנה, ידעתי שהיעד החדש סומן ביומן, ושיש לי עסק לא פתור עם המאה קילומטרים האלה...
במרץ האחרון, השתתפתי במירוץ JMUT ומיד בסיומו אמרתי לרומן שיש לי חצי שנה, ואני רוצה לרוץ 100 בתנ"ך תש"ח. התחברנו, התחלתי איתו תוכנית אימונים נפלאה, מאתגרת, מעניינת ולא פשוטה, ונהניתי, נהניתי מכל רגע.
ואז נסענו לסלובניה.
רבות דובר על סלובניה, רק דבר אחד לקח לי זמן להבין - חזרתי משם רצה אחרת ממה שנסעתי לשם. וכשחזרתי, האתגרים שעניינו אותי היו אחרים לגמרי ממה שחשבתי שמעניינים אותי לפני כן.
לפני חודש וחצי בערך, באמצע ריצת שטח של אמצע הלילה, נפלה לי ההבנה, וממנה ההחלטה, שלא מעניין אותי לרוץ 100 ק"מ ושגחמות האגו מלפני שנה כבר לא רלוונטיות. מפה לשם, ביטלתי את ה100 הזה, והתחלתי להתאמן לקראת יעדים שמעניינים אותי הרבה יותר.
ולמה אני מספרת וחופרת על כל זה?
הבוקר היינו ביער בן שמן בריצה לא ארוכה ומהנה עם הקבוצה. מיד אחריה נסעתי לקיבוץ נחשון, לשער הסיום של תנ"ך תש"ח.
פגשתי את החברים הראשונים שסיימו 100, 70, 50 ק"מ, ירדתי אל תחתית העליה האחרונה, שאני זוכרת היטב משנה שעברה ועודדתי את כל החברות והחברים שלי שסיימו את ריצת השנה שלהם. החיוך, הוא החיוך המסופק הזה שלהם בצד אחד ושלי בצד השני שמעודד ומפרגן להם.
ובאמת אבל באמת הרגשתי שאני בצד הנכון של המירוץ, בצד המעודד, המשמח, המפרגן, מעניק האנרגיות.
האבסורד הוא שמאז שביטלתי את ההשתתפות שלי בתנ"ך תש"ח קרה לי משהו טוב, הריצה שלי השתפרה, התחזקתי, שידרגתי משהו באימונים, בגישה, בעבודה הנפלאה שלי עם רומן ועם אילן ועם עצמי...
זה משמח אותי, כי נדמה לי שקורים דברים טובים בזמן הנכון.
וכנראה שזה הגמול שלי לעצמי, על החלטות נקיות מאגו, נכונות לי, מכוונות מטרה נכונה וטובה יותר.
יאללה, לישון תיכף... מחר ריצה מגניבה נוספת.
בחיי שאני נהנית מהימים האלו.
שבת שלום!
קצת זמן אחרי כן, פתחו במירוץ תנ"ך תש"ח, בו רצתי בשנה שעברה 50 ק"מ, מקצה של 100 ק"מ, ומכיוון שסובב עמק בוטל השנה, ידעתי שהיעד החדש סומן ביומן, ושיש לי עסק לא פתור עם המאה קילומטרים האלה...
במרץ האחרון, השתתפתי במירוץ JMUT ומיד בסיומו אמרתי לרומן שיש לי חצי שנה, ואני רוצה לרוץ 100 בתנ"ך תש"ח. התחברנו, התחלתי איתו תוכנית אימונים נפלאה, מאתגרת, מעניינת ולא פשוטה, ונהניתי, נהניתי מכל רגע.
ואז נסענו לסלובניה.
רבות דובר על סלובניה, רק דבר אחד לקח לי זמן להבין - חזרתי משם רצה אחרת ממה שנסעתי לשם. וכשחזרתי, האתגרים שעניינו אותי היו אחרים לגמרי ממה שחשבתי שמעניינים אותי לפני כן.
לפני חודש וחצי בערך, באמצע ריצת שטח של אמצע הלילה, נפלה לי ההבנה, וממנה ההחלטה, שלא מעניין אותי לרוץ 100 ק"מ ושגחמות האגו מלפני שנה כבר לא רלוונטיות. מפה לשם, ביטלתי את ה100 הזה, והתחלתי להתאמן לקראת יעדים שמעניינים אותי הרבה יותר.
ולמה אני מספרת וחופרת על כל זה?
הבוקר היינו ביער בן שמן בריצה לא ארוכה ומהנה עם הקבוצה. מיד אחריה נסעתי לקיבוץ נחשון, לשער הסיום של תנ"ך תש"ח.
פגשתי את החברים הראשונים שסיימו 100, 70, 50 ק"מ, ירדתי אל תחתית העליה האחרונה, שאני זוכרת היטב משנה שעברה ועודדתי את כל החברות והחברים שלי שסיימו את ריצת השנה שלהם. החיוך, הוא החיוך המסופק הזה שלהם בצד אחד ושלי בצד השני שמעודד ומפרגן להם.
ובאמת אבל באמת הרגשתי שאני בצד הנכון של המירוץ, בצד המעודד, המשמח, המפרגן, מעניק האנרגיות.
האבסורד הוא שמאז שביטלתי את ההשתתפות שלי בתנ"ך תש"ח קרה לי משהו טוב, הריצה שלי השתפרה, התחזקתי, שידרגתי משהו באימונים, בגישה, בעבודה הנפלאה שלי עם רומן ועם אילן ועם עצמי...
זה משמח אותי, כי נדמה לי שקורים דברים טובים בזמן הנכון.
וכנראה שזה הגמול שלי לעצמי, על החלטות נקיות מאגו, נכונות לי, מכוונות מטרה נכונה וטובה יותר.
יאללה, לישון תיכף... מחר ריצה מגניבה נוספת.
בחיי שאני נהנית מהימים האלו.
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה